Domingo, 24 de julio de 2011. Con la tecnología de Blogger.

יום שני, 21 ביוני 2010. הוא כמה רציתי זמיר לורן וסנדרה. הו כמה שרציתי זמיר! אפילו זמיר שכנפו שבורה. אפילו כזה שיוכאל רק גרעינים. הו כמה רציתי זמיר! כמובן שהכי כזה בצבע כחול עשיר. גם תוכי הייתי לוקח מיד. אח זמיר אותי הכי מזהיר. הוא כמה שרציתי זמיר! רק זמיר חשבתי כל הזמן. ועל הזמיר כל הזמן חשבתי. כשאבא חזר החזיק בידו כלוב. אבל הכלוב חי תוכי בו. פורסם על ידי שחר סגל.

יום חמישי, 25 במרץ 2010. עתיק על פסגתו של מצוק סלע מבודד בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה הצופה ל ים המלח. המופע האור קולי היה חוויה עוצרת נשימה. כאשר שמענו את הקולות ראינו אורות שמתאימים לקולות ועוד נהננו מאוד. למרות שהקור העז הטיב לנו פנים החוויה הזאת ספקה את רצוננו. דברו שם בשפה מליצית והתנהל בעצם דו שיח בדיוק כמו הסיפור המעניין של מצדה. מאוד נהננו מהאפקטים והקולות הנפלאים. המופע ערך כרבע שעה עד חצי שעה. יצאנו מהמופע עם שפע של חוויות שלא נשכח לעולמי עד.

Sunday, March 20, 2011. A friend sent me this story in an email. It is too good not to share! A successful business man was growing old and knew it was time to choose a successor to take over the business. Instead of choosing one of his Directors or his children, he decided to do something different. He called all the young executives in his company together. I will then judge the plants that you bring, and the one. I choose will be the next CEO. The variety of plants grown by the other.